ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופטת אילתה זיסקינד) מיום 28.10.2012 בת"פ 25384-05-11, לפיו נידונו המשיבים לביצוע צו שירות לתועלת הציבור בהיקף 300 שעות, ללא הרשעה.
הערעור מופנה כנגד אי ההרשעה וקולת העונש.
1. המשיבים הודו בכתב אישום מתוקן, ב- 2 עבירות של ניסיון לקבלת דבר במרמה, ובנוסף משיב 1 הודה ב- 2 עבירות של זיוף מסמך בכוונה לקבל דבר במרמה, משיב 2 הודה ב- 2 עבירות של שימוש במסמך מזוייף וכן הודה בשתי עבירות של התחזות לאחר בכוונה להונות.
בתקופה הרלוונטית לאירועים נשוא כתב האישום היו המשיבים חברים לעבודה.
משיב 1 ניגש ביום 15.3.2010 למבחן "אמירים", בחינת מיון באנגלית, והציון שקיבל, 74, לא השביע את רצונו.
בעקבות זאת, קשרו המשיבים קשר לפיו משיב 2, הדובר את השפה האנגלית ברמת שפת אם, ייבחן במקומו של משיב 1. לשם כך זייף משיב 1 את תעודת הזהות שלו בכך שהחליף את תמונתו בזו של משיב 2.
ביום 21.11.2010 ניגש משיב 2 לבחינה במקומו של משיב 1, לאחר שהזדהה באמצעות התעודה המזוייפת.
משיב 1 זומן לבחינה חוזרת, לאחר שהפער בין הציונים בבחינות עורר את חשדם של אנשי הביטחון במרכז הארצי לבחינות, ואז זייף שוב משיב 1 את תעודת הזהות ומשיב 2 נבחן שוב במקומו.
2. שירות המבחן, אשר הגיש תסקירים לגבי שני המשיבים, המליץ על סיום ההליך בשל"צ ללא הרשעה.
לגבי משיב 1 צויין כי הוא בן 29, נישא לאחרונה, עובד בחברת ביטוח. המשיב סיים 12 שנות לימוד כולל בגרות מלאה, שירת שירות מלא בצבא ובמשך כחמש שנים למד באוניברסיטה הפתוחה במגמת מנהל עסקים. לדבריו, מבחני האנגלית עיכבו את קבלת התואר, ואז עבר את העבירות. לדבריו לא היה ער לחומרה הרבה של המעשים ולמחיר שישלם בגינם, כולל הפסקת לימודיו באוניברסיטה הפתוחה. לטענת המשיב, הוא לא יוכל להתקדם בתחום הביטוח אם יורשע.
לגבי משיב 2 צויין כי הוא בן 25, רווק, לומד במכינה אקדמית במכללת הדסה בירושלים ועתיד להשתלב בלימודים לתואר ראשון בניהול מערכות. כן עובד בחנות בגדים. המשיב סיים 12 שנות לימוד, לא השלים את מבחני הבגרות, שירת שירות חלקי בצה"ל מטעמים בריאותיים. לגבי העבירות ציין כי ביקש לעזור למשיב 1, לא היה ער לחומרת המעשים ולעובדה כי מדובר בעבירה פלילית, ועמד על חומרת התנהלותו כאשר הגיע למבחן בזהותו של אחר, אז חש כי בסיטואציה שנותרה לא יכול היה לסגת. מדובר בצעיר בעל מערכת ערכים נורמטיבית, שהעבירה חריגה להתנהלותו. מאז למד את הלקח ופועל להתקדם בחייו.
3. בפסק דינו ציין בית המשפט כי איזון האינטרסים השונים אינו מן הקלים, שכן מחד מדובר במעשי הונאה ומרמה חמורים, שהשלכותיהם פוגעות באינטרס הציבורי ובאמון במוסדות הלימוד, ומנגד מדובר בנאשמים צעירים בתחילת דרכם, בעלי פוטנציאל טוב לניהול חיים נורמטיבים, וכי המשיבים הודו במיוחס להם, הביעו חרטה ובושה, והרשעתם עלולה לפגוע בתעסוקתם ובהמשך לימודיו של משיב 2. בית המשפט התייחס בהרחבה לתסקירי שירות המבחן, ובסופו של דבר החליט ללכת לקראתם של המשיבים ולהימנע מהרשעתם.
4. המערערת טוענת כי טעה בית המשפט כשנמנע מלהרשיע את המשיבים.
לטענת המערערת, העובדה שמדובר באנשים נורמטיבים הנמצאים בתחילת דרכם, ואשר הביעו חרטה, והעובדה שהרשעה עלולה לפגוע בתעסוקתם העתידית ובהמשך לימודיהם, אינן מהוות נסיבות מקלות המובילות לאי הרשעה, אלא להיפך - לרוב, במקרים דומים, מדובר באנשים נורמטיבים שהרשעה תפגע בעתידם. אי הרשעה מפרה את האיזון הראוי להתמודדות עם מקרים מעין אלו.
נטען כי מדובר בעבירות מרמה מתוכננות ומורכבות, ולפיכך לא מתקיימים החריגים לאי הרשעה.
כן נטען כי בית המשפט החמיץ את החשיבות הציבורית הטמונה בהרשעה וענישה מרתיעה.
5. ב"כ המשיב 1 טענה כי התמלאו כל התנאים להחלת "הלכת כתב". מדובר באדם נורמטיבי ובמעידה חד פעמית. לדבריה המשיב כבר נענש דיו בשל הרחקתו לצמיתות מלימודים אקדמאים.
משיב 2 טען כי הרשעה תקטע את לימודיו ותשנה את עתידו.
6. הכלל הוא כי נאשם שנקבעה אשמתו יורשע, אלא בנסיבות חריגות. הימנעות מהרשעה אפשרית כאשר מדובר בעבירות קלות ובנסיבות אישיות יוצאות דופן, כאשר אין יחס סביר בין הנזק הצפוי לנאשם מן ההרשעה לבין חומרתה של העבירה (ראו ע"פ 2083/96
תמר כתב נ' מדינת ישראל, ע"פ 432/85
רומנו נ' מדינת ישראל).